כפר הים ניהול 1994 בע"מ נ' קטן ואח'

פסק דין

1.בפני בקשתה של המבקשת, חברת ניהול צד שלישי, ליתן לה רשות ערעור על החלטתה מיום 12.12.11 של כב' רשמת ההוצל"פ נעמה פרס בתיק הוצל"פ 01-57764-05-7 לעניין תשלום דמי ניהול.

ב"כ המשיב הגיש תגובה מפורטת לבקשה ועותר לדחייתה של הבקשה.

אף ב"כ החייב הגיש תגובה בכתב וכמובן תומך בעמדתה של המבקשת שלא להטיל את חוב דמי הניהול על החייב אלא על קופת הכינוס.

2.לאחר עיון בעמדות הצדדים ולאחר שנתנה להם האפשרות להביע עמדתם האם לדון בבר"ע כבערעור עצמו, החלטתי לדון בבר"ע כבערעור וכאילו נתנה רשות הערעור ולקבל את הערעור בחלקו, כמפורט להלן.

3.ראשית אציין כי יש לראות את הבקשה שהגישה המבקשת בתיק ההוצל"פ לחיוב כונס הנכסים לא כבקשה המוגשת עפ"י סעיף 58 לחוק ההוצל"פ אלא בבקשה לתשלום הוצאות הכינוס מכספי קופת הכינוס שנותרו לאחר תשלום לנושה המובטח.

הבקשה לקיום דיון עפ"י סעיף 58 נדחתה בהחלטת רשם ההוצל"פ מתאריך 21.9.10 שהורה למבקשת להגיש תביעת חוב לכונס הנכסים ובהתאם התנהל הדיון, שלא עפ"י הפרוצדורה בה נדונה תביעה אישית כנגד כונס הנכסים.

במצב דברים זה בדין הגישה המבקשת בקשה למתן רשות ערעור ולא ערעור המוגש בזכות על החלטת רשם ההוצל"פ לפי סעיף 58 האמור.

4.אינני יכול להימנע מלציין כי המבקשת ואף המשיב האריכו שלא לצורך בכתבי טענותיהם, במקום להתמקד בהחלטה האופרטיבית של הרשמת שקבעה כי על החייב לשאת בתשלום דמי הניהול.

כך לדוגמא טוען ב"כ המבקשת ארוכות בעניינים בהם קבע הרשמת קביעות התואמות את ענינו ומאידך מצא המשיב להעלות טענות כנגד קביעות הרשמת, למרות שלא הגיש ערעור מטעמו. לא ניתן לערער על קביעות רשם ההוצל"פ בדרך של מתן תגובה לבר"ע, אלא אך ורק ע"י הגשת ערעור עצמאי.

5.המועדים הרלבנטיים לענייננו הינם כדלקמן:

ביום 19.12.05 מונה המשיב לכונס נכסים על זכויותיו של החייב בדירת נופש בכפר הים בחדרה אשר המבקשת נותנת לה שירותי ניהול.

ביום 7.12.09 פונה הנכס מכל מחזיק וכונס הנכסים תפס בו חזקה.

עד למועד תפיסת החזקה התגורר החייב בנכס ומכל מקום הנכס היה בחזקתו מבלי ששילם את דמי הניהול השוטפים בקשר לנכס.

הנכס נמכר ע"י כונס הנכסים והחזקה בו נמסרה לרוכשת ביום 13.5.10.

6.בהחלטתה המפורטת והמנומקת נתחה הרשמת הנכבדה את הסוגיות המשפטיות המתעוררות בשל העמדות המנוגדות של הצדדים, כפי שנטענו בפניה.

הרשמת קבעה כי חוב דמי הניהול מהווה הוצאות כינוס ולא חוב עבר. כן קבעה הרשמת כי החובה לשלם את דמי הניהול חלה על כונס הנכסים מיום מתן צו המנוי ולא ממועד תפיסת החזקה בנכס.

כן התייחסה הרשמת לשאלה האם רשאית המבקשת להתנות מתן אישור להעברת זכויות ע"ש הרוכשת בתשלום חוב הניהול וקבעה כי עומדת למבקשת הזכות, אך בהתייחס רק לתשלום חלק מתקופת החוב.

נימוקי הרשמת הנכבדה לקביעותיה העקרוניות מקובלת עלי וממילא לא הן העומדות לערעור בפני.

7.למרות שקבעה הרשמת כי החיוב בדמי ניהול חל על כונס הנכסים ממועד המינוי ולא ממועד תפיסת החזקה על ידו, כפי שנקבע בפסיקה, מצאה בנסיבות העניין לסטות ממועד זה בשל התנהגות החייב אשר בפרק הזמן שממועד מתן צו המינוי עד למועד תפיסת החזקה הוא זה שהתגורר בנכס והשתמש בו ועל כן עליו לשאת בתשלומי דמי הניהול. בנוסף, בפרק זמן זה ניתנו לחייב הזדמנויות רבות לפרוע את החוב לזוכה שלא בדרך המימוש והוא לא ניצל את ההזדמנויות.